עוד ברחם העובר הקטן חווה זמני ערות ושינה. הוא מצליח להיכנס למצב של הרפיה ושינה בכוחות עצמו, וחוזר שוב לפעילות.

תינוק שרק נולד, במרבית המקרים יידע כיצד להיכנס למצב שינה באופן עצמאי, אך עם הזמן בגלל הקשרים ותלות שנוצרת, מתקשה לשמור על יכולת זו.

בחודשיים הראשונים יש מעט מאוד זמני ערות, המון אפיזודות של שינה ואכילה על פני היום. אצל רוב התינוקות נוצרים הקשרים שונים הקשורים להרדמות כמו: אוכל ושינה (בעיקר אצל תינוקות יונקים), הרדמות תוך כדי תנועה, מגע, קול מונוטוני, נענוע ועוד..

​

עם הזמן ההקשר הזה הופך לתלות, וזו מונעת מהם להירדם ללא מעורבות הורית.

עד גיל 5 חודשים חלק מהילדים יצטרכו עדיין תיווך כדי להיכנס למצב שינה, היות ובתקופת החיים הזו המערכת האחראית על ויסות השינה היא הורמונלית, ורק לקראת גיל 5 חודשים מגיעה לשיא היכולות שלה.

גם בגילאים הצעירים, נעודד הנחת ראש בזמן מנוחה, יכולות הרגעה עצמאיות ועוד..
החל מהגיל הזה, נרצה לראות תינוק שמצליח להרפות, להניח ראש ולהיכנס למצב של שינה ללא מעורבות הורית, או בעזרת מעורבות מינימלית, כלומר, לא עוד הרדמה באמצעות בקבוק/יניקה, קפיצה על כדור פיזיו, נדנוד בעגלה. וכו'..

חלק מהתינוקות יצליחו לעשות את המעבר הזה לבדם, אבל רובם יפתחו קשיי שינה, בעיקר קשיי הרדמות.

ההקשר התלותי שנוצר מהלידה, ההתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והפיזית, גירויים לא מותאמים ועוד, תורמים לכל אלו.

​

בד"כ תינוקות שמתקשים להירדם ללא מעורבות, גם יתעוררו הרבה בלילה, משום שאינם יודעים כיצד לחזור לשינה כשנגמר מחזור השינה הקודם (כל מחזור שינה נמשך בין חצי שעה ל 45 דק' אצל תינוקות, במהלכו עוברים משינה שטחית לעמוקה וחוזרים לשטחית, ממנה אמורים להמשיך לעוד מחזור כלומר שוב שינה עמוקה וכן הלאה עד יקיצה), ולכן זקוקים שוב לבקבוק/יניקה משד/תנועה כדי לחזור למצב שינה.