מוצץ vs אצבע

לא הכרתי אמא אחת שהתינוק שלה העדיף מציצת אצבע על פני מוצץ וזה לא העלה אצלה את מפלס החרדה.

לכולנו תקועה איזו תמונה של ילדה בכיתה שישבה ומצצה אצבע, וכולנו חרדים שבעוד 6 שנים זו תהיה הילדה שלנו. אז באתי להרגיע :)

מציצה היא רפלקס שהתינוק שלנו עשה עוד ברחם, זה מנחם, זה מרגיע, זה משרה בטחון, ומרפה.

כהורים רובנו נעדיף ללמד את הילד לקחת מוצץ, לעומת האפשרות שהתינוק שלנו באופן אינטואיטיבי בחר למצוץ את האצבע שלו.

שנייה לפני שאתם מחליטים שזה הרגל שלילי שייש להכחיד, תמשיכו לקרוא

הנה כמה יתרונות מההיבט ההתפתחותי דווקא של מציצת אצבע:

זחילה על שש- אפשר לזחול על שש עם מוצץ בפה? ברור!

אפשר לזחול עם אצבע בפה? אז זהו שלא, לא תהיה יציבות והתינוק ייפול.

טיפוס במגלשה- אפשר לטפס עם מוצץ בפה? למה לא?

ועם אצבע? ממש לא, הפעוט צריך שתי ידיים פנויות כדי לאחוז את הסולם.

נשאר רגע בגן השעשועים

להתנדנד אפשר עם מוצץ בפה? כן

ועם אצבע? לא! התינוק מחזיק את המעקה או את החבלים כשמנדנדים אותו ובטח כשהוא מתנדנד לבד.

לשחק בחול אפשר עם מוצץ? ברור שכן

ועם אצבע? לא, הם רוצים ידיים פנויות לחפור, להוציא, לשפוך מים ולטעום אדמה.

לרוץ אפשר עם מוצץ? נראה לי שהתשובה ברורה נכון?

ועם אצבע? לא, הגוף זקוק ליציבה נכונה בזמן ריצה, על מנת שלא נאבד שיווי משקל, ולכן שתי הידיים יהיו פנויות וינועו לצידי הגוף.

ויש עוד מלא דוגמאות אבל הבנתם את הרעיון..

תינוק או פעוט שמתרגל למוצץ, יכול לבלות יום שלם עם מוצץ בפה, ואני כבר חוסכת לכם את המחשבה שייש לכם שליטה על ההרגל הזה, זהו חיבור רגשי, וכל אמא שגמלה ילד ממוצץ, חיתול או אפילו מחפץ מעבר, יודעת, שזה תהליך של הפרדות שהילד צריך להיות בשל אליו ולא אנחנו.

לעומת זאת, פעוט שרגיל לאצבע שלו יהיו לו המון שעות ביום שהוא לא ישתמש בה והפה שלו יהיה פנוי, בנוסף, כשהוא מתעורר באמצע הלילה, הוא לא צריך אתכם שתבואו להחזיר לו מוצץ, זה שלו ואצלו, כך שאלו תינוקות בעלי יכולת הרדמות עצמאית גבוהה יותר.

אז לא צריך לגרום לתינוק שלכם לקחת אצבע, אבל גם לא להכנס לחרדה וכל הזמן להוציא לו אותה מהפה, אם תעשו את זה, תגרמו למצב ההפוך שבו צורך של התינוק לא קיבל מענה, התינוק פיתח חרדה וחסך ויהפוך לילד שמוצץ אצבע בכל הזדמנות (קבעון אוראלי)