שנת הצהריים היא חיונית עבור ילדים עד גיל 3-4 (תלוי בילד).
השינה מאפשרת מנוחה למוח ולגוף מהגירויים שספג במהלך היום, והעדר שינה מספקת יפגע בחיוניות של הילד, בתאבון שלו, בגדילה שלו וגם באיכות השינה בלילה.
כשהגוף מבקש לישון, אבל נדרש (לא משנה הסיבה), להמשיך להיות ער, הוא יפריש הורמונים מעוררים ביניהם אדרנלין וקורטיזול.
כי מבחינת המוח- אין סיבה שלא תישן אם אתה עייף, אז אם אתה לא ישן כנראה שאתה במצב הישרדותי, כזה שמחייב ערנות, והוא יפריש סטרואידים שמטרתם לאפשר לנו לברוח או לתקוף במידת הצורך.
מה הבעיה עם זה?
כשקורטיזול משוטט לנו בדם, הגוף נמצא במצב דרוך, השרדותי, וכשאנחנו במצב השרדותי, אנחנו לא פנויים ללמידה, לאכילה מתוך רעב פיזי, למשחק.
לקורטיזול לוקח לא מעט זמן לצאת מהגוף, ולכן הוא גם ישפיע על איכות השינה הבאה שלנו.
בעיה נוספת בלהשאר ער כשהגוף מבקש שינה, היא שאנחנו עובדים על רזרבות, מאגרי אנרגיה (לכן המוח משחרר הורמוני רעב: גרלין ודופמין, כדי שנכניס לגוף אנרגיה על מנת שיוכל להמשיך לעבוד.)
מה שאומר שבפועל אנחנו בעייפות יתר, היעילות של כל מה שנעשה במהלך השעות האלו, תהיה מוטלת בספק.
בילדים נחווה בכיינות, בקשה לידיים, צורך במשהו מתוק או פחמימות ריקות, ישבו ויבהו במקום לשחק או להתרוצץ, ישפשפו עיניים ויפהקו בלי סוף, ארוחת הערב תהיה יותר על הרצפה מאשר בבטן (כי הם עייפים וחסרי תאבון) והשכבה מאתגרת עם ילדים שאין להם כישורי שינה עצמאיים, ואפילו התעוררויות מרובות בחלק הראשון של הלילה.
הרבה פעמים אנחנו נאלצים "למשוך" את הילדים כי התנאים לא מאפשרים להם שינה: לדוג' כשהם נכנסים לגן עירייה ולא ישנים שם צהריים.
כל אמא שהייתה במקום הזה, יודעת שמכאן יקרו 2 דברים:
א. הילד ירדם על הספה חצי שעה אחרי שתגיעו הביתה.
ב. במידה ולא יאפשרו לו לישון גם בבית, היא תעביר אחה"צ סיוטי, עם ילד נרגן שלא יודע מה הוא רוצה (הוא יודע כן, הוא רוצה לישון, אבל הוא כבר בכזו עייפות שגם לא מצליח הרדם)
אז מה הפתרון?
לישון!
כל עוד אני יכולה לאפשר לילד שלי שנ"צ, והוא זקוק לה אני אתן לו לישון.
אצל רוב הילדים לא יהיה קושי להכנס לשנת לילה, גם אם ישנו שעה וחצי בצהריים (להיפך, ברוב המקרים אם הם לא יישנו, הם יהיו בכזו עייפות שלא יצליחו להרדם אחכ בשמונה).
הרבה הורים שחווים קשיים בהרדמות הלילה, חושבים שאם יורידו לילד את השינה בצהריים הוא יירדם מהר יותר וקל יותר ללילה, אז אצל חלק מהילדים זה נכון, ואלו הילדים שכבר בשלים להפרד משנת הצהריים, ונראה את זה גם בתפקוד שלהם אחה"צ (חיוניים, משחקים ולא מראים סימני עייפות כל האחה"צ) ויש ילדים שזה יעשה להם עוול, והפתרון שם יהיה בלהקנות לילד כישורי שינה עצמאים ונכונים עבורו.
מכירות את זה שבבית הילד יכול לוותר על השנ"צ, אבל בגן הוא נרדם בדקה?
הסיבה פשוטה, רמת הגירויים שבגן מאוד גבוהה, המוח והגוף עובדים הרבה יותר קשה ממה שהם עובדים כשאנחנו בבית.
זוכרות איך הם ישנים אחרי בוקר בים/בבריכה או אחרי טיול רציני?
אז גם אם בבית הוא לא מבקש לישון צהריים, מאוד הגיוני שבגן הוא עוד יבקש והוא באמת זקוק לה.
מאוד ממליצה לא למנוע ממנו את המנוחה הזו (בדיוק בגלל כל הסיבות שפרטתי למעלה), ובמידה ואתם חווים קושי בהשכבה ללילה, דברו עם איש מקצוע, קבלו הדרכה מקצועית ומסודרת, אבל תנו לילד לישון!
מצרפת תמונה של קטנטונת שלא מצליחה להחזיק את עצמה ערה (והיא גם ממש לא אמורה לעשות את זה) והיא פשוט נרדמת על איש צוות בגן.
בכוונה אני מצרפת את התמונה הזו כי הרבה חושבות שנוח לצוות להרדים את הילדים, בלי קשר לצורך שלהם בשינה הזו.
אין שום דבר נוח בלשבת בזמן שאמור להיות ההפסקה שלך עם ילד עלייך, בלי יכולת להתפנות, לשתות קפה ולאכול צהריים בנחת (זוכרות "חופשת לידה"?)
לדרוש מהגננת להשאיר את הילד ער, כשבאופן ככ ברור רואים שהוא עדיין זקוק לשינה הזו, גובל בהתעללות וחוטא למטרה שלשמה הוקם גן- לראות את הילד קודם כל ולתת מענה מדוייק לצרכים שלו.
אז אם נתקלתם בגננת שמסרבת למנוע מהילד שנ"צ, במקום להתנגד לה ולחפש אג'נדות נסתרות, תגידו לה תודה!
