בחלק מהשיחות שקיימתי אתכן במהלך השבוע, עלה נושא הירידה במשקל, "לא חזרתי לעצמי" היה משפט שחזר על עצמו.. והפעם אני רוצה לנצל את הבמה ואת התקופה כדי להתנגח במשפט הזה.
א. אין אפשרות לחזור לעצמך.. עברת שינוי ולא רק פיזי, את לא אותה אישה/רעייה, המוח שלך חושב אחרת כרגע, אם את סמוכה ללידה (חצי שנה ) רוב הסיכויים שהמוח שלך עבר למצב
השרדותי, וכל מה שמעניין אותו זה שינה ואוכל (וכן בסדר הזה).
סדר העדיפות שלך השתנה.. עברת ממצב שבו את בטופ מבחינת המוח שלך, למצב שבו הילד/ה שלך הם בטופ.
ב. של מי הציפייה הזאת ש"תחזרי לעצמך"? זו באמת אמונה או מחשבה שלך, או ציפייה של החברה והסובבים אותך?
ג. השלד שלך עבר במשך כמעט שנה שינוי מסיבי- עמוד השדרה שלך, האגן התרחב, מפרקים הוגמשו (מה שגורם לחולשה גם אחרי הלידה), איברים פנימיים שלך נדחסו כדי לפנות מקום לעובר שגדל, שרירי הבטן שלך התרחקו כדי שהרחם יגדל ועוד.. לא הגיוני לצפות שכל התנועה המסיבית הזו, שלקח לה 9 חודשים לקרות, תעלם חודשיים אחרי הלידה. אצל רוב הנשים לשלד לוקח 9 חודשים לחזור לעצמו, הפרדות שרירים וחולשה של רצפת אגן, ידרשו עבודה עם איש מקצוע ולפעמים גם זה לא ישקם אותם.
ד. אנחנו כרגע חיות במציאות הקורונה- אין שגרה! למי שייש עוד ילדים הם איתה בבית (לא בדיוק חופשת הלידה שחלמתן עליה), מי שתכננה חזרה לעבודה או המשך עבודה מהבית, גם זה השתבש ברוב המקרים, ואת מגלה שאת עדיין מעבירה ימים בפיג'מה, הפן הכלכלי מתחיל להוות קושי אצל אלו שיצאו לחל"ת, או שהיקף העבודה שלהם צנח בעקבות המצב וכל המציאות היפה הזו, מייצרת סטרס.
ומה עושה סטרס?
סטרס משחרר קורטיזול, והרבה! קורטיזול הוא הורמון סטרואידי שהמטרה שלו היא השרדות, שימור עצמי.
כשהמוח חווה פחד קיומי (והוא לא יודע אם החרדה או המתח הם רגשיים, כלכלים או ממש קיומיים, יעני רודף אחריי נמר), הוא ישחרר קורטיזול.. ההורמון החמוד הזה יעשה כמה דברים:
א. ישחרר הורמוני רעב- כי מבחינת הגוף שומן הוא השרדות (תחשבו פעם, תקופת האדם הקדמון ממה יכולת למות? קור (שומן מבודד קור), רעב (צריך מאגרי שומן) או שיטרפו אותך (תכף נגיע לזה).
ב. לא ישרוף שומנים – הסברתי למה.. הגוף חייב שומן כדי לשרוד (מבחינת המוח כן?)
ג. ייצר חוסר שקט ומצב של fight/flight- זה מביא אותנו לנמר רודף אחריי, לא משנה באיזה מצב האדם יהיה, בוסט של סטרואידים יגרום לו לקום ולברוח או להלחם במה שמאיים עליו.
סעיף זה, מאוד רלוונטי גם לילדים שלכן- כשהם בחוויה של מתח (בהלה/בכי ממושך בגלל עייפות יתר או מענה לא נכון לצורך/רעב/צמא/כאב), הם לא ישנו טוב, והם לא יירדו מכן. וככל שאתן תהיו יותר בלחץ שהם לא יורדים מכן (עבור חלקכן זו רגרסיה), כך הם יתבצרו עוד.
אז מה אפשר לעשות כדי למנוע שחרור של קורטיזול או יציאה מהירה שלו מהמערכת?
פעילות גופנית- לזוז! ולא הליכה מהסלון למקרר לא נחשבת- זוכרות איך הילדים היו ישנים טוב אחרי תנועה גדולה במרחב? תרקדו, תעשו ממש ספורט (חיטוב/שריפת שומנים/trx, יש מלא אפשרויות), סיבה נוספת לפעילות גופנית היא הנעת נוזל הלימפה שהוא מערכת החיסון שלכן!
שינה- תשנו כמה שיותר, שינה איכותית רצופה, עדיין קמות בלילה? תשלימו במהלך היום, שחררו כרגע כביסה ואיך הבית נראה.. זה רק יגביר את ייצור הקורטיזול, לכו לישון!
אכילה- נכון נראה שהפה והמקרר לא נסגרים, אבל שימו לב מה נכנס, ואני מדגישה מה ולא כמה! אכילה של פחמימות ריקות (גלוטן/עמילנים/אוכל מעובד) לא משביעה את הגוף! אין בפחמימות האלו חומרים מספיק מזינים, כך שמבחינת הגוף הוא רעב. לעומת זאת- אכילה של קטניות, חלבונים, שומן בריא (קוקוס, שמן זית וכו) כוסמת, דוחן, קינואה תזין את הגוף, תעלים את הצורך האובססיבי במתוק ובפחמימות נוספות, כי אלו מאכלים עם ערכים תזונתיים והגוף אכן מוזן! לשאלת הכמה? כמה שאתן צריכות, אכלו לשובע, אל תספרו זיתים, או כפות. שבעות? תעצרו, רעבות? תאכלו, אחרי כמה ימים תלמדו בדיוק כמה הגוף שלכן צריך (לא רוצה, צריך).
שהות בחוץ- אם יש לכן קצת טבע לשהות בו (אפילו להתבונן מהמרפסת על הים) תעשו את זה, מחקרים מראים ששהייה בטבע מורידה ל.ד ורמות סטרס.
צחוק- צחוק משחרר כמות היסטרית של הורמונים טובים.. שימו קומדיה טובה, או תצפו בסטנדאפ טוב.
חיבוק- גם את זה הוכיחו במחקרים שחיבוק של 15 שניות, משחרר הורמון בשם סרטונין, הוא ההיפך מקורטיזול.
למי שייש תינוקות- צפו בהם.. הגוף ישחרר אוקסיטוצין, עוד אחד מלוחמי הקורטיזול.
סקס- כן כן.. כן גם הוא משחרר המון הורמונים טובים שיילחמו בקורטיזול ואוקסיטוצין, אז יאללה תחגגו.
מגע- עיסוי, או פשוט מגע עמוק שתחוו על ידי מישהו אחר (גם לילדים שלכן זה יהיה מצויין), ירפה, ירגיע וישחרר הורמונים לוחמי קורטיזול.
גראונדינג- קרקוע, השתרשות- למי שייש גינה, לחלוץ נעליים ולעמוד יחפים לכמה דקות. הרגליים שלנו הם החלק שפולט אנרגיה שלילית אל האדמה, והראש הוא איבר הטעינה, אפשרו למחשבות ואנרגיה שלילית לרדת למטה, ולמחשבות ומילים חיוביות מעצימות (אהבה, תשוקה, שלווה, סיפוק, צחוק, שמחה, שקט וכו..) להכנס פנימה.
מדיטצייה- ברור נכון?
אז מסכמת:
כל עוד יש בגוף שלכן הורמוני סטרס=קורטיזול, הגוף לא ישחרר שומנים (לא תרדו במשקל), ותחושת הרעב לא תחלוף, לכן:
א. שימו לב אם זה רעב פיזיולוגי (מה שאתן חוות ביום כיפור או אחרי שעות מרובות ללא אוכל) רעב רגשי (משעמם לי/עצוב לי) או רעב מוחי (המוח מפריש הורמונים של תחושת רעב כדי שתאגרו עבורו שומן)- במקרה כזה אם תעסיקו את עצמכן תחושת הרעב תעבור, מה שלא קורה עם רעב פיזיולוגי.
ב. עשו משהו מתוך הרשימה של הפגת מתחים על בסיס קבוע
ג. תעזרו בחברים/אנשי מקצוע כדי לפרוק, להתאוורר
ותזכרו אתן לא צריכות לעמוד בסטנדרט של אף אחד מלבד זה שאתן מאמינות בו, זה שנכון לכן, שמשרת אתכן ומייצר אצלכן שקט ושמחה.
צריכות עזרה? אני פה!
יש לכן נושא שהייתן רוצות שאכתוב לכן עליו? שתפו אותי.
המשך קורונה רגוע!
