הקשר בין צורת ההאכלה לבין גזים

קיים מיתוס שגזים הם משהו הקיים אצל כל התינוקות, אין מה לעשות עם זה וזה יעבור בגיל 3 חודשים...

אז זהו שממש לא..

א. לא כל התינוקות סובלים מגזים (3 מתוך 4 ילדיי לא סבלו מגזים) ב. זו ממש לא גזירת גורל, ואני לא מתכוונת להתמודדות ע"י מתן תכשירים למיניהם המקלים על התסמינים.

קודם כל נבין מהם גזים:

גזים הן בועות אויר שנכלאו במעיים. בגלל שבחודשים הראשונים התינוק לא מספיק תנועתי ואינו מייצר לעצמו תנועה, הגזים נכלאים במעיים, ולא מצליחים לנוע אל עבר פי הטבעת (לכן תרגילי כיפוף ברכיים לכיוון הבטן, נשיאה במנשא פיזיולוגי ועוד, מקלים עליהם ומייצרים שחרור).

חלק מהגזים נוצרו כתהליך טבעי של פירוק המזון, וחלקם היו גרעפס שלא שוחרר וירד אל המעיים.

מה עושים?

א. משחררים גרעפס אחרי ובמקרים מסויימים, תוך כדי האכלה- כשהתינוק מראה סימני התנתקות מהבקבוק או מהשד (הקשתה של הגב לאחור, הטייה של הראש, פליטה חוזרת של הפטמה), עוצרים את ההאכלה, מרימים לגרעפס ומחברים מחדש אחרי.

ב. מתייחסים להאכלה בבקבוק כאילו, זו האכלה משד (האכלה תומכת הנקה): מטים את הבקבוק רק עד שהפטמה תתמלא בחצי כמות הנוזל, כך שהתינוק חייב לינוק כדי שייצא נוזל. ואיך זה קשור לגזים? 1) בגופנו מספר שרירים הנקראים "שרירים טבעתיים" (הם בצורת טבעת), השרירים האלו מפעילים אחד את השני, כמו גלגלי שיניים- כשאחד מהם עובד, הוא גורם לפעולה של השריר הבא וכן הלאה. הפה, המעיים ופי הטבעת הם שרירים כאלו. כשהתינוק יונק על מנת שייצא חלב, הוא גורם להפעלה של שרירי הפה, אלו מפעילים את המעיים ואלו את פי הטבעת, כך שבכל יניקה, נדחפות להן בועות האויר אל עבר פי הטבעת והתינוק תוך כדי יניקה, משחרר אותן (במילים פשוטות: מפליץ), כך הוא לא צובר גזים, ואין את כאבי הבטן והעוויתות. 2) שליטה במנגון רעב ושובע- כשהתינוק צריך לינוק כדי לאכול, הוא יכול לעצור כשהוא שבע, אין מצב בו חלב פשוט נשפך לו לפה והוא נאלץ לבלוע אותו, בלי קשר לרמת השובע שלו. כך הוא אינו אוכל מעבר לכמות שנדרשת לו, מה שמונע כאבי בטן (תחשבו עליכן אחרי ארוחה כבדה)

וסיבה נוספת שאינה קשורה לגזים אך חשובה, היא חיזוק שרירי הפה, כך נמנעת נזילה של אוכל מצידי הפה, ובגיל מאוחר ימנע ריור מוגזם, לשון שמוטה ועוד.

אם אתם מודאגים כי פתאום יש ירידה בכמות האוכל, שימו לב אם יש צמצום בפערים בין האכלה אחת לבאה, כשהתינוק נדרש להשתמש בשרירי הפה, על מנת לאכול, הוא מתעייף ויעשה הפסקות עד ששרירי הפה יתחזקו, אז מאוד ייתכן שבימים הראשונים, הוא יאכל פחות, אבל יהיה שבע לפחות זמן.. פשוט תתגברו את ההאכלה, אבל אל תקחו ממנו את השליטה על כמות המזון הנכנסת לגופו (מאמר נרחב על האכלה רגשית זמין באתר)