בתרבות המערבית שעמום נתפס כמשהו שלילי, כעצלנות, בטלנות, חוסר מוטיבצייה ועוד..
אבל במקרים מסויימים הוא דווקא חיובי.
מבוגרים שמאפשרים לעצמם זמן שעמום.. מצליחים להרגע ולהרפות
ילדים משעוממים על מנת להפיג אותו, הופכים ליצירתיים יותר.
תינוק משועמם, ילמד למצות את הגירוי שנמצא בסביבתו, למצוא עניין בגירויים פחות מקובלים או נגישים (כולנו מכירים את התינוק שמתלהב דווקא מחבילת המגבונים או סתם בקבוק פלסטיק לעומת המובייל המנגן), ועבור חלקם זו דרך נהדרת ללמוד להרפות, ואפילו להרדם עצמאית.
בתחילת חייהם תינוקות מבלים את מרבית זמן הערות שלהם בבהייה, תינוקות רבים אם לא נפריע להם, אפילו יצליחו להרדם בזכות הבהייה ללא עזרתכם.
אבל.. אנחנו רוצות לשחק איתם, לשעשע אותם, להניע אותם, לחשוף אותם לעולם, לקולות, למרקמים, לצבעים.. וע"י מינון שגוי של פעילויות, אנחנו מפריעות להם להשתעמם, אנחנו מקלקלות את היכולת המופלאה הזו, פשוט להיות.
תינוקות לא צריכים צוות הווי ובידור בכל דקה מזמן הערות שלהם. יש מספיק שעות ביום כדי לשחק, לרקוד, לחוות את העולם, אז כשאתן רואות שהתינוק שלכן בוהה, רגוע, שליו ולא מבקש אתכן, תתאפקו והניחו לו, כן אפילו יצירת קשר עין איתו מפריעה, שכן הוא יוצא ממצב של חלימה, והופך דרוך לתגובות שלכן.
בכך שתאפשרו לו בהייה תלמדו אותו להרפות, להרגע, להניח ראש ולהרדם עצמאית ותקבלו בזכות זה, ילד עצמאי, בעל הרגלי שינה טובים, שיודע להעסיק את עצמו ולהנות מעצמו בלי התיווך שלכן.