סוף סוף התינוק שלך כבר לא מעביר את רוב היום בשינה, הוא מתחיל לגלות סקרנות בסביבה, מנסה להגיע לחפצים ומבקש כבר יותר עצמאות בתנועה.
כמלווה התפתחותית ויועצת מנשאים אני נתקלת בהמון הורים, שמאוד רוצים לענות על יצר הסקרנות הזה אצל ילדם, ובתגובה מציפים בגירויים.. נשיאה עם פנים החוצה במנשא (כי ככה הוא אוהב), פריסת צעצועים ומשחקים רבים על משטח הפעילות, שהייה בטרמפולינות, ומוביילים מנגנים, זוהרים ונעים מעל המיטה..
ונראה שהילד משתף עולה, מבסוט, מנסה להגיע אל הבובות במובייל, רגוע כשנמצא בטרמפולינה מול המסך ופוער זוג עיניים כשמטיילים איתו במנשא.
אז מה הבעיה?
אמנם בגיל הזה התינוק הרבה יותר מודע לסביבה וסקרן, אך מצד שני יכולת סינון הגירויים שקולט ועיבודם במוח, עדיין לוקים בחסר.
המוח של הקטנטנים שלנו עדיין אינו יודע איך להתמודד עם ככ הרבה מידע, הוא מוצף, ואז מה שנראה כשקט והנאה, הוא למעשה בהלה ואטימות של מערכת החושים.
עיניים פעורות גדולות הן לאו דווקא סימן לסקרנות, הן גם סימן לבהלה.
השקט שנוצר הוא לאו דווקא נינוחות אלא, אטימות (כמו שומר מסך במחשב) כדי שמידע יפסיק להכנס פנימה.
במרבית המקרים בשעות הערב, כשהתינוק צריך להרפות ולהכנס למצב של נינוחות לקראת שנת הלילה, אז מתחיל המוח לנסות ולעבד את המידע שהצטבר בו, ואנו חווים תינוק עצבני, חסר שקט, לא יורד מהידיים ונראה שלא יודע מה בדיוק רוצה.
זו התוצאה של גריית יתר.
אז מה עושים?
מציגים לתינוק רק משחק אחד או שניים על משטח הפעילות, הסתכלות במובייל רק כשהתינוק ער וכשצריך להרדם מסירים את הבובות, נמנעים משימוש במשטחים מוטים (בעיקר בגלל סיבות פיזיולוגיות) ומחשיפה למסכים, ונושאים עם פנים אליכם, ולא אל החוץ. זכרו עוררות יתר=חוסר סבלנות, חוסר שקט וקושי להרפות ולהרגע
בנוסף, ברגע שהמוח יתרגל לכך שהוא צריך הרבה גירויים כדי להרגע/להנות, ילדכם שוב לא יסתפק במועט וידרוש להיות מוקף גירויים, הוא יעבור ממשחק למשחק, לא יירדם בלי מסך/ריצוד כלשהו ויגיב רק לגירויים חזקים כמו: שילוב של מוסיקה ותנועה (מה שקורה במובייל)