יש לי ילדה בכיינית

",אה.. ויש לי ילדה בכיינית" היא מספרת.

אני מחייכת לעצמי קודם ואחכ אליה.. "למה את מתכוונת ילדה בכיינית"?

"מכל דבר ועל כל דבר היא בוכה, את תכף תראי.." ואכן אנחנו מתחילות לשחק ודי מהר מגיע בכי, שחולף כשהאמא מרימה אותה לידיים, או נותנת לה את מה שהיא רצתה.

חלק מהמפגש היום עסק בקשר שבין סיבה לתוצאה, דחיית סיפוקים, הארכת טווח הקשב ועוד.

אני מנצלת את ההסבר על סיבה ותוצאה, כדי להסביר לאמא למה הבת של "בכיינית".

היא מהר מאוד למדה שכשהיא בוכה, היא מקבלת את התגובה לה ציפתה.

היא למדה שבכי הוא כלי מאוד, אבל מאוד יעיל כדי לגרום לאחרים לעשות, את מה שהיא רוצה, כשהיא רוצה.

הבכי שלה לא שווה סבל, הוא לא בכי של כאב, הוא בכי אינטרסנטי, הוא מניפולציה רגשית, שבצידו שכר.

"אז מה עושים"? היא שואלת-

מחזקים את הרגעים בהם היא לא בוכה..

היא רוצה שירימו אותה.. לגיטימי.. כשהיא תפסיק לבכות, אפילו רק לרגע אז ארים אותה. עד אז אנסה בדרכים שונות להרגיע את הבכי (אלא אם יש כאב/אי נוחות).

אגב הפעולה הזו נכונה לא רק לתינוקות.. לכל גיל. אני מחזקת את הפעילות אותה אני רוצה לשמר:

אם הילד שלי בוכה כי הוא לא יודע להמתין בסבלנות לתורו, אני אחזק אפילו שנייה שבה הוא חיכה בסבלנות.

אם הוא בוכה כי הוא רוצה שרק אמא תחתוך עבורו את הכריך, אני אחזק כל פעם שבה הוא יאפשר לאנשים אחרים לעשות את הפעולה הזו.

תחליטו מהי ההתנהגות אותה אתם רוצים לשמר, ואותה תחזקו, אליה תתייחסו, נכון, הרבה יותר מהר וקל להרים את הפעוט/לחתוך עבורו/להגיד לאחים שלו לוותר לו, אבל הורים הם מחנכים, יש לנו תפקיד והוא לא רק הרגעת בכי.. הוא למידת כישורי חיים וכישורים חברתיים, הוא חינוך לעצמאות, הוא לאפשר לילד שלנו לבטא את עצמו בצורה תקשורתית, נעימה, ברורה לכל וללא צורך במניפולציות.

אז איך אומרים? קשה באימונים, קל בקרב..

מאמר נוסף בהקשר הזה יעלה לגבי הקשר בין בכי לשינה

#קשבוריכוז #הרגלים #דחייתסיפוקים #תינוקבכיין #בכי #דרכיהרגעה #הרגלישינה #סדריום