לא,זה לא נאמר בציניות, זה מה שקורה כשאנחנו עייפים מדיי, או במילים אחרות נמצאים בעייפות יתר.
לכולנו יש את הזמן האידיאלי להרדם בו, כגדולים קל לנו לזהות אותו, אבל קשה לנו ליישם (אנחנו רוצים לסיים לראות את הפרק, לתלות עוד מכונה, להכין אוכל למחר וכו'..), אבל עבור ילדים פספוס של הזמן האידאלי (חלון השינה), יכול לעלות לנו המבוגרים ביוקר.
ברגע שאנחנו מפספסים את חלון השינה שלנו, הרבה יותר קשה לנו להרפות ולהכנס בצורה נינוחה לשנת הלילה, המחשבות מציפות אותנו, פתאום לא נוח לנו, לא נעים לנו, אנחנו מתהפכים כל שנייה, חם לנו, קר לנו, צמא לנו.. אותה התחושה קיימת גם בילדים ותינוקות, רק שהם לא יודעים לתת ביטוי לתחושה, הם מבטאים אותה עם הגוף. מה נראה? זריקת גפיים על המזרן, בכי וקיטורים, הקשתה של הגב לאחור, חוסר שביעות רצון מכל מה שנעשה וכמובן השכבה שלוקחת הרבה מאוד זמן ואפילו שינה לא איכותית (התעוררויות מרובות, שינה קצרה, עייפות גם לאחר היקיצה ועוד).
אז איך נמנעים מלהגיע למצבים של עייפות יתר? שמים לב לסימנים מקדימים:
* אודם מסביב לגבות והעיניים
* פיהוק
* שפשוף של העיניים
* מגע באוזניים
* תנועה של הראש מצד לצד
* הנחה של הראש על משטח
* נסיון להגיע למנח שבו הם רגילים להרדם
* חוסר שקט
אם זיהיתם אחד או יותר מהסימנים האלו זה הזמן להשכיב את ילדכם לישון. אם תתמידו תגלו שההשכבות האלו מהירות, קלות והשינה של הילד טובה יותר.
מרגישים שצריכים עוד הכוונה? אני פה! ועד אז.. שיהיה לכולנו לילה טוב!
