מי הזיז את הגבינה שלי?

בני אדם צריכים שגרה.. השגרה מעניקה לנו בטחון ומסגרת, וע"י כך מאפשרת לנו שקט נפשי.

תחשבו על היום הראשון שלכם בצבא- לא הבנו כלום, לא ידענו כלום, לא היה עוד סדר יום ולא ממש הבנו מי נגד מי. איזו תחושה הייתה לך בגוף?

ילדים ממש צריכים שגרה, במיוחד כשהם קטנים.

ברוב הבתים, השגרה מתקיימת בשילוב של מסגרת חינוכית (גן/משפחתון/מטפלת) והבית.

הילדים מתרגלים לסדר יום מסויים, לאנשים מסויימים, לרמת גירוי מסויימת ואלו שוות מבחינתם שגרה.

אממממה.. כשאנחנו יוצאים לחופש (בין אם מבחירה, ובין אם לא כמו אוגוסט וחגי ישראל), אין שגרה.

אין מסגרת חינוכית, אין את אותם מטפלים, מאכלים, לו"ז ורמת גרייה.

התגובה שתווצר היא חוסר שקט.

אנחנו נראה שינויים התנהגותיים וקשת רגשות שלרוב לא יהיו מווסתים- עצבנות/אדישות, התמרדות, סצנות"סופר" (השתטחויות על הרצפה ורקיעות רגליים), קושי להרדם, יקיצות מרובות, או להיפך עייפות גדולה וחוסר חשק לעשייה, סף תסכול נמוך, בכיינות, היפריות וחוסר יכולת להרגע ולהרפות ועוד..

מה עושים?

מייצרים סדר יום-

• יש שעת יקיצה ושעת השכבה.

• אם ניהלתם טקס שינה תמשיכו גם בחופש.

• הקפידו על שנת בוקר וצהריים (במידה ורלוונטי לגיל)

• שמרו על רמת גירויים מותאמת שלב התפתחותי- כזו שלא מייצרת גריית יתר, אבל גם לא תהווה חוסר עשייה, בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד.

• דאגו לארוחות מסודרות- לא תפריט נשנושים, ובגלל שאנחנו בבית, המקרר כל היום נפתח ונסגר ואז מנגנוני הרעב והשובע משתבשים.

• קחו אוויר!

לא תמיד זה אתם.. היציאה מהשגרה לא פשוטה ולחלקם מאוד מורכבת- תהיו מכילים, סבלניים, מצד אחד אפשרו והיו גמישים ומצד שני הציבו גבולות ברורים.

אין צורך לחפש אשמים מביניכם- זה לא יקדם אתכם.. תבינו מה השתבש ותקנו ביום המחר.

ואני מזכירה- לכל שבת יש מוצאי שבת...