אכילה רגשית וילדים

מכירות אכילה רגשית?

לא מכירה אנשים שלא.. כאלו שאוכלים רק כשהם רעבים, אבל באמת רעבים, רעב של בטן מקרקרת, של בחילה, כזה שלא גורם לך לקחת עוד ביס אחד מיותר, או להתחיל לאכול ואז לגלות שאת שבעה.


אנחנו נולדים עם מנגנון רעב ושובע.

אנחנו מתוכנתים כך שנאכל רק כשאנחנו מרגישים רעב פיזיולוגי ונפסיק כשאנחנו מרגישים שבעים (כלומר השתחרר הורמון שובע (לפטין) מהמוח לגוף).


אבל מה קורה לנו עם היציאה מהרחם?

אנחנו מגלים שהיניקה מנחמת, מרגיעה, מעניקה בטחון, מרדימה אפילו ואנחנו מתחילים לינוק=לאכול גם בלי קשר לרעב פיזיולוגי, כדי לתת מענה גם לרעב רגשי.


אבל גם בשלב הזה המנגנון קיים, ועובד די טוב. היונקים יודעים איזו יניקה תגרום לשחרור חלב, ואיזו הופכת את המניקה למוצץ, בבקבוק האכלה תומכת הנקה, תביא אותם לאותו המצב.

אז מתי המנגנון מתחיל להתקלקל?

כשמגיע שלב הטעימות.


אין דבר מרגש יותר מלראות את הילד שלך אוכל ונהנה לאכול: פותח פה גדול, מראה בתנועות הגוף שלו עד כמה הוא מתרגש לקראת הכפית שמגיעה, בולע בשמחה ומבקש עוד.

הדבר מביא אותנו ההורים לשתי התנהגויות:

  1. להעמיס מזון כי הילד נורא אוהב לאכול

  2. לרצות שגם הילד שלנו יאכל "טוב" ולכן נעודד אותו לפתוח פה ("אוירון טס בשמיים".. מכירים?) ולגרום לו להמשיך לאכול למרות שהוא מסמן לנו שהוא לא רוצה עוד או לא רוצה בכלל.

אם הילד סגר את הפה, הוא לא רוצה אוכל, בין אם כי הוא שבע, או לא רעב כרגע, ובין אם כי הוא לא בשל לאכילה כזו.

הרצון לאכול והרצון לסיים לאכול, תמיד אבל תמיד צריך להיות בשליטה של האדם האוכל, גם אם הוא בן 5 חודשים.

כבדו את התינוק שלכן כשהוא אומר די או לא. הוא לא צריך לאכול כדי לרצות אתכם, הוא צריך לאכול כי זה טעים לו, בריא לו, וכי הוא רעב.


לצערי אנחנו כהורים ממשיכים להזין אכילה לא מרעב פיזיולוגי גם בגילאים מאוחרים יותר:

מכירות ילד בוכה שמנחמים אותו עם סוכריה/במבה/עוגייה?

מה ההגיון? הילד שלי נפל, כואב לו, במבה מפיגה כאב?

לא! היא מסיחה את הדעת, אבל הילד חווה נחמה, בדיוק את מה שהחיבוק שלנו, או המילה הטובה היו צריכים לעשות, אבל במקום זה, נתנו אוכל.

הילד שלנו מתחיל לקשר בין נחמה לאכול, והילד שלנו מתחיל ללמוד שאין מקום לרגשות, שרגש צריך להעלם או להדחק, והוא עושה זאת ע"י הכנסה של אוכל לגוף.

למה אנחנו אוכלות כשאנחנו במתח? או עצובות? כי אין לנו מושג איך מתמודדים עם הרגש שעלה, הוא בור, ואנחנו ממלאות את הבור, איך? עם אוכל, איפה למדנו לעשות את זה? בבית..


מכירות אכילה משעמום? ברור שמכירות..

אנחנו בבית עם הילדים, והילדים מתחילים "להשתעמם" (זו פרשנות שלנו, ילדים לא משתעממים) אנחנו המון פעמים נפתור את זה בהצעה לאוכל, כי האוכל מעביר את הזמן, מעסיק אותנו, האם הוא לימד את הילד שלנו מה הוא אמור לעשות במצבי "שעמום"? כן.. לאכול במקום להיות יצירתי.


אז מה עושים כדי לא לצור מעגל אינוספי של אכילה רגשית שילווה את הילד שלנו מהינקות ועד להיותו אדם בוגר?


מחזירים את השליטה על המתי וכמה לאכול, לידיים ולפה שלהם.

זה שאתם רעבים עכשיו, לא אומר שגם הם.

אין שעות לרעב, זו תחושה, זה יכול להיות ב 12 בצהריים ויכול להיות רק ב שלוש בצהריים.

שימו לב האם יש סיבות נוספות לכך שהילד לא אוכל- אולי הוא עייף ולא רעב, ואתם הסתכלתם על השעון ולא על הילד. ילד עייף יעדיף שינה על פני אוכל, כי השינה תהיה הרבה יותר איכותית ללא מזון שנדרש לעיכול.


מזהים שהילד צריך נחמה? מעולה, ספקו אותה. קמח, ביצים וסוכר מנחמים בדיוק כמו אבן.. האם תציעו לילד אבן או כסא כנחמה?

וכמובן דוגמה אישית.. אם היום שלכם סובב אוכל, בלי קשר לרעב פיזיולוגי, זה המסר שאתם מעבירים.


צריכים עזרה? יש לכם שאלות?

אני פה


43 צפיות

לפרטים נוספים או התייעצות מלאי את הטופס או התקשרי למספר שנמצא למטה

לקבלת מידע נוסף והזמנות: שירלי 052-4444473
  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon

© Poopik (2020) 

Designed by BestSite